שיחה עם קרובת משפחה של אברהם דפנר

במהלך העבודה על אברהם דפנר חיפשנו קרובי משפחה שלו שיוכלנו לתת לנו עוד רקע עליו , דברים שלא כתובים רק במאמרי מידע אלא מידע ממקור משפחה. כשאר חיפשנו מצאנו מישהי שקורבת משפחה שלו. שהתקשרנו לברר מידע עליו היא נענתה בחיוב אך הסבירה כי אין לה מה להוסיף עליו יותר ממה שכתוב במאמרים ובמכתבים וכי היה אדם חזק ולוחמני , שנלחם על הארץ , על הדברים שחשובים לו. 

אך השיחה לא הסתיימה פה. האישה הסבירה לנו על החשיבות הגדולה בעבודה שלנו ובמחקר שאנו עושות על אברהם דפנר , על כמה שחשוב לזכור ולא לשכוח את הלוחמים שלחמו על הגנת המדינה ושהקריבו את חייהם למענה , כמה זה מרגש אותה לדעת שהוא לא נשכח , ושבני נוער בגיל הזה עוסקים בדברים כל כך משמעותיים , דברים שימשיכו גם לדורות הבאים.

סרטון על חייו של אברהם דפנר

אברהם אהב להביע את רגשותיו ברשמים. סרטון זה מראה את רשמיו של אברהם ובהם רגשותיו, פעליו, תחושותיו- כל חייו.

נספחים- רשומת תעודת זהות על אברהם

 נלקח: אתר MYHERITAGE ,
https://www.myheritage.co.il/research/collection-10147/billiongraves?itemId=47668573&action=showRecord , נדלה" 28.12.17 

נספחים- עדויות מהקרב האחרון

מתוך תיאורו של חבר רבדים:

"והרחוק רואים אנו את הגוש המשחיר של אלפי אדם הקרב לחירבה. למראה המוני האספסוף, העומדים כבר בשערי החירבה במרחק מטרים מועטים מן העמדות, מאבדים כמה חברים את עשתונותיהם. אחדים נמלטים לרבדים ועין צורים, וחבר אחד שם קץ לחייו על ידי רימון. הגיעו ראשוני הנמלטים מהחירבה שמעיניהם ניבטת האימה מפני אלפי הפרצופים המסתערים ועטים על החירבה, ובפיהם נחנקות המלים המחרידות, המספרות על הנעשה ליד חירבת זכריה, הכל נפוצים שוב לעמדות והנשק נתפס מחדש. ולפתע - צרור! ההמון נראה במנוסתו מחירבת זכריה ובדרכו צונחים ממנו פצועים והרוגים !

באחת העמדות ליד מקלע הברן מצפה דני איש עין-צורים לפקודת צבי איש רבדים, המדבר עם ההמון. לפתע הוא רואה שאחד מאנשי ההמון חוטף את רובהו של צבי ושני יורה בו. צבי צונח מאחורי גדר-האבן הנמוכה, החוצצת בינו ובין ההמון, דני הסבור שצבי נהרג, לוחץ על ההדק וצרור ארוך נפלט מפי המקלע. ההמון מתחיל לנוס בבהלה לאחור, בהניחו אחריו חמש עשרה גוויות על הארץ. וכמה ערבים מוצאים פצועים בידי חבריהם.

צרור בודד חייבים 300 יהודים את חייהם...

אך הנה שוב נעצר ההמון, וכמה מן הדמויות השחורות נעות בשנית כלפי החירבה. אך בטרם תחלופנה שתים-שלש דקות והנה מופיעות מכוניות מעבר העץ, מתקרבות לחירבה ונעלמות מאחורי צלע ההר המסתירה אותה, - ואין יריות ואין קול ואין קשב."

מיומנו של חבר:

"בשעה 6.40 נראתה המכונית של הצלב האדום הבין לאומי, בה הגיעו ד"ר ורט (זיו), ד"ר חאלידי (ערבי) ושני נציגי הצלב האדום : ד"ר להנר וד"ר פזל. הם התעכבו כשעה בקטע שבין הגבעה הצהובה וגבעת העץ, כפי הנראה ניהלו מו"מ עם הערבים. אחרי זה הגיעו אל החירבה. כשנכנסו לתוך המצודה כבר הקיפו אלפי ערבים את החירבה. מסביב נשמע הד של התפוצצויות ויריות שהיו מכוונות לחירבה. הפקודה היתה לא לסגת אך גם לא לירות - בהתאם לתנאי שביתת הנשק. מגיני החירבה פינו את העמדות הקדמיות כדי לקצר את הקוים ולתפוס עמדות נוחות. שעה קשה עברה על האנשים."

מתוך שרידי כפר עציון:

"משהתקרבו הטנקים לשער ניסה דוד ד., שעמד בעמדה בבית הראשון להפעיל את המוקש החשמלי האנטי-טאנקי שהוטמן ליד השער. אך משום מה לא התפוצץ המוקש - יתכן כי החוט נותק עקב ההרעשה. פגז של תותח נורה לשער ופתחו. אנשי העמדה זרקו בקבוקי מולוטוב ורימונים על המשוריינים. חלק מהם נדלק וחלק לא. שני המשוריינים שעמדו בקרבת השער נסוגו אחורנית, אך עד מהרה התקדמו שוב תחת חפוי חזק, במהירות עצומה לתוך הנקודה. תחת לחץ האש עברו אנשי העמדה במהירות לעמדות משנה שהוכנו בתוך הכפר ורק אחד שנפצע קשה נשאר במקום. הם נשכבו בעמדה שליד הספריה של "נוה-עובדיה" והמשיכו לירות בכיוון השער, דרכו פרצו זה אחרי זה מספר משוריינים. אחריהם הגיעו אנשי כנופיות ומספר חיילים שתפסו את הבית הראשון. מסביב בהרים נראו המונים מריעים ויורדים לעבר הנקודה, השתרר שקט יחסי"

נלקח: קנוהל דב, גוש עציון במלחמתו, הוצאת ההסתדרות הציונית, 1957

ריפלקציה

במהלך העבודה זכינו לגלות אדם מיוחד, אברהם דפנר.

אברהם הקריב את חייו למען המדינה עליה אנו חיים כיום.

העבודה הרחיבה את הידע ההיסטורי שלנו אך גם לימדה אותנו על אנשים גדולים שלמרות הזוועות שעברו בחרו להמשיך ולהילחם למען המדינה.

במהלך העבודה חיפשנו וקראנו מאמרים וספרים הסטוריים, סיכמנו מידע ולמדנו על תקופות, תנועות ואידיאולוגיות שונות בהיסטוריה. כמו כן,ביקרנו בכפר עציון שם חקרנו אודות חייו של אברהם.

נהנינו מאד לכתוב את העבודה ואנו בטוחות שהדברים אותם למדנו ילוו אותנו בהמשך החיים.

סיכום

לאחר שחקרנו אודות חייו אברהם ואודות שני אבני דרך משמעותיות: תנועת השומר הדתי וכפר עציון.

ברצוננו לענות על שאלת החקר:

אלו מבין הערכים, אלו שהוא חונך עליהם בשומר הדתי בפולין או הערכים שספג בשירותו בכפר עציון גרמו לו לדבוק במקום ולהישאר שם עד יום נפילתו?

אברהם היה פעיל משחר נעוריו בתנועת הנוער הציונית-דתית "השומר הדתי" והיה אהוב על כל חבריו לקבוצה ולקן.

אברהם איבד את כל בני משפחתו בזוועות השואה ובכל זאת החליט להמשיך להילחם כדי לעלות לא"י גם לאחר שהוגלה ע"י הבריטים לקפריסין.

אברהם שהתגורר בתל אביב וברחובות ועבד כפועל, אך בדידותו הגואה והאידיאלים בהם החזיק לא הניחו לו. "לא אשאר בעיר, בשום פנים לא" היה אומר לקרוביו, "אינני מוצא כאן מקום עבורי, מקומי בכפר. שאיפתי לחיות בקבוצה, להיות אדם פרודוקטיבי ולהיות מועיל לחברה בונה".

אברהם שעם פרוץ מלחמת העצמאות עבר לכפר עציון, שאליו חש זיקה נפשית עוד מימים עברו ושם אברהם בחר להילחם ולאבד את חייו ב"קרב האחרון".

מה גרם לאברהם לבחור להילחם בקרב האחרון, מה בכפר עציון משך את אברהם כ"כ עד שלא הסכים לעזוב אותו ולחזור לעיר?

האם החברות הארוכה בתנועת השומר הדתי? תנועה שחינכה על ערכי הציונות ברוח התורה, שחייבה לעלות לא"י עד גיל 25 ולהיות חבר בקיבוץ והטמיעה בחבריה את הסיסמא: "כדור עברי צעיר אמיץ בריא כרוחו".

או שמא הימים בהם היה חבר בכפר עציון- כפר שאנשיו אחזו באדמה בציפורניהם ולא הפסיקו להילחם ולבנות ישוב משגשג למרות כל הקשיים.

במסגרת העבודה גילינו שיש קשר בין השניים חלק מחברי קבוצת אברהם (- קבוצת הכשרה של הפועל המזרחי שהוקמה בשנת תרצ"ה-1935 על ידי ותיקי תנועות השומר-הדתי ובני-עקיבא בגליציה המזרחית שבפולין) היו אלו שהחלו בהקמת הקיבוץ כפר עציון.

ולכן לעניות דעתנו לשומר הדתי היתה השפעה חזקה יותר על אברהם ולמעשה אברהם קיבל את אותן החלטות שקיבלו חברי קבוצת אברהם (על אף שלא היה חבר בה, אך שניהם היו מושפעים מאותם רעיונות ואידיאולוגיות של השומר הדתי ) רק באופן יחידני.

קברו של אברהם

פרק רקע

אברהם נולד בשנת תרפ"ד (1924) בפולין, בעיר זביירצ'ה שבשלזיה העילית. משחר נעוריו היה פעיל בתנועת הנוער הציונית-דתית "השומר הדתי".

תנועת השומר הדתי נוסדה בשנת 1929 והייתה תנועת נוער ציונית דתית הקשורה למפלגת "המזרחי" באירופה. היא דגלה בנאמנות לעם ולארץ ובניית את ארץ ישראל ברוח התורה ומסורת האבות. מאפיין מרכזי בתנועה היה השימוש בשפה העברית - חניכיה היו לומדים ושרים בעברית.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ספטמבר 1939, הייתה זביירצ'ה בין הערים הראשונות שנכבשו וסופחו לרייך הגרמני.

בשנים הראשונות לכיבוש המשיכו אברהם וחבריו לתנועה להתאסף בסודיות, והיו עורכים פגישות אצל מדריך הקבוצה. הם למדו להשתמש בנשק, ולימים היו לארגון מחתרת מזוין, אשר ניסה לפגוע ככל יכולתו בכובש הנאצי.

כל משפחתו של אברהם נשלחה למחנות ונגדעה בידי הנאצים. הוא עצמו החזיק מעמד בתנאים הקשים ואף עודד יהודים אחרים, עזר בהשגת לחם ועוד.

אחרי השחרור פעל אברהם בארגון הכשרה דתית של שרידי המחנות ושארית הפליטה באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה. היה פעיל ב"בני עקיבא", ועם חבריו הקים את קיבוץ ההכשרה של תנועת "תורה ועבודה" בחוות אשבאך בבוואריה. בשל חשיבות פעילותו בקיבוץ ההכשרה ובתנועה עוכבה עלייתו ארצה. משניתן לו סוף סוף לעלות באוניית מעפילים, הוגלו אברהם ושאר העולים על ידי הבריטים לקפריסין. בקיץ 1947 הורשה לעלות ארצה.

זמן מה התגורר אברהם בתל אביב וברחובות ועבד כפועל, אך בדידותו הגואה והאידיאלים בהם החזיק לא הניחו לו.

עם פרוץ מלחמת העצמאות עבר לכפר עציון, שאל חבריו חש זיקה נפשית עוד מימים עברו. במהרה מצא את מקומו בעבודה, בחברה, בשמירה ובהגנה.

כפר עציון הוא התנחלות וקיבוץ בגוש עציון, החבר בתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ הוקם בשנת 1943 באתר בו נעשו ניסיונות התיישבות החל ב-1926. במאמץ רב התגברו אנשי כפר-עציון על הבעיות הקשות בפניהן הועמדו, עם עלותם להר. נחצבו בריכות-מים, נִבנו טראסות חקלאיות, נִטעו מטעים, הוקמו ענפי חי - רפת ולול, הוכשר בית-הבראה ומרגוע, היו גם חיי תרבות תורנית וכללית עשירים התנהלו בבניין "נווה-עובדיה" שהיה המרכז התרבותי-דתי.

כמו כל מתיישבי גוש עציון הבוגרים הוא שירת ב"הגנה" במסגרת חטיבת "עציוני", היא חטיבת "ירושלים" (חטיבה מספר 6). במכתביו סיפר על הסיפוק שחש מהיותו חבר בקבוצה ועל שניתן לו ללחום בנשק.

בקרב האחרון אשר התחולל ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). כוח הלגיון פרץ את ביצורי כפר עציון כשבעקבותיו המוני ערבים מכפרי הסביבה. אברהם היה בעמדה מספר 7 בקטע הדרום-מערבי של הכפר, שם נפל יחד עם כל אנשי העמדה.