השומר הדתי

סמל השומר הדתי

תנועת השומר הדתי נוסדה בשנת 1929 והייתה תנועת נוער ציונית דתית הקשורה למפלגת "המזרחי" באירופה. התנועה שילבה בין פעילות ציונית וחלוצית לשמירה על קיום המצוות והמורשת היהודית. התנועה ייצגה קו שמרן במעט מאשר זה שהיה קיים ב"בני עקיבא". מאפיין מרכזי בתנועה היה השימוש בשפה העברית - חניכיה היו לומדים ושרים בעברית וקיימו פעילויות דומות לאלו שקיימו חברי תנועות הנוער האחרות, אך תוך הקפדה על שמירת כל מצוות היהדות. בוגריה התארגנו בקיבוצי הכשרה, לקראת עלייתם לא"י.

הערכים עליהם חינכה התנועה:

חברי תנועת הנוער

הרקע להקמה: המשבר הפוליטי והחברתי שחשו יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם, שימש בסיס להתהוות התנועה. מצד אחד נתפסה מציאות זו כנקודת זינוק הכרחית להתפתחות הקהילה היהודית, ומצד שני, כמצב הרסני להמשך קיומה. עמדה מבולבלת זו, הייתה נקודת חולשה למנהיגי השומר הדתי והכבידה על קידומה של התנועה. אלה שראו במציאות החדשה נקודת זינוק, הצביעו על הישגי המהפכה הטכנולוגית והפסיכולוגית ועל שיפור הסביבה ושחרור האדם ממנהגים ישנים, ועל התעוררות לאומית חילונית שכבשה את הנוער הלומד והעובד בעוצמתה ובייחודה. מהפכה והתעוררות אלה לא פסחו על הציונות הדתית, וכך קמו תנועות נוער שומריות- ציוניות- חלוציות, מלאות להט נעורים והגשמה רעיונית שמטרתן ליצור "מעין אי ארץ ישראלי בתוך שממון הגולה". אולם אלה שהעריכו את המציאות החדשה כהרס יהדות פולין, הצביעו על תוצאות וההתעוררות: הן הובילו ל"תרבות רעה" ועקירת "הדיבוק החברתי" היהודי.

שני מחנות אלה, היו אובדים עצות מול המשבר בקרב היהדות הדתית- לאומית בפולין, שדומה שהיתה איתנה אך נתגלו בה סימני חולשה:

1.      בית ההורים הדתי הממוצע היה רחוק מלהבין את בעיות ילדיו, וחדל לשמש להם מופת דתי. גם ביה"ס היה רחוק מלב תלמידיו בעיקר בגלל חוקיו ומסגרתו הנוקשה והאופי האקדמאי ששרר בו.

2.      ארגוני הנוער הציוניים, שנקלעו למשבר בגלל קשיי העלייה ארצה וההתדרדרות החברתית- כלכלית בגולה הפולנית.

3.      חבורות הרחוב, צעירים בלי מרות וארגון, הגדילו את ההתפקרות הדתית- מוסרית ואת ההתכחשות הלאומית- ציונית.

התחושה של ערעור ערכי היהדות, התמוטטות מוסדות חינוך מסורתיים והתפשטות מסגרות חברה אנטי- יהודיות עוררה תגובה נגדית וחיפוש אלטרנטיבה בקרב צעירים בעלי הכרה דתית- לאומית, הכאב והרוגז דרבנו צעירים בעלי הכרה דתית- לאומית לפעילות עצמית של "הצלה" באמצעות הסברה, קליטה, ליכוד וכיבוש.

כרקע להתהוות השומר הדתי פעלה תחושת ה"הצלה" לאחר שהמסגרות הבוגרות אכזבו ונכשלו.

עם צמיחת תנועות הנוער הפולניות והיהודיות המנוהלות בשיטה הגרמנית בעשור השני של המאה ה-20 צצו רעיונות דומים גם בתוך הנוער הדתי- לאומי. ראשית, הוא חשש מלחץ חוגים חרדיים ושמאלניים, העלולים להסיט את הנוער הדתי מדרכו המסורתית- היסטורית. ושנית, התחזקה בו ההכרה, שניתן לעורר ולהלהיב את הנוער הדתי להגשמה אישית מחייבת. תחושות אלו חלחלו בקרב העילית של הנוער הדתי- לאומי באופן ספונטני.

הדעות חלוקות על חלקם של המזרחי ותנועת תורה ועבודה בהקמת השומר הדתי. אלה המייחסים להן תרומה חיובית משמעותית הצביעו על העובדה שהשומר הדתי קם, לרוב, ביישובים שפעלו בהם צעירי המזרחי וביה"ס "יבנה". ואילו אלה שהמעיטו את חלקם של תנועות אלה (בעיקר של המזרחי) אמרו מפורשות:" אין לנו לקוות כלל לעזרת הדור הבוגר; הדור הזה קופא על שמריו ואין להאמין להבטחותיו".

ההתנגדות:

בגלל עמדתם המסויגת של המזרחי וצעירי המזרחי כלפי השומר הדתי, ביטאו כמה רבנים אי- נחת  ותקפו את השומר הדתי על התנגשותו עם מסורת ישראל: כגון חינוך משותף, ביטול לימוד תורה, שלילת "היהודי הגלותי", זלזול בהורים ובמורים, חיקוי העולם החילוני והפולני ועל רמת ידיעת היהדות הנמוכה של מחנכיו וחניכיו. ראשי השומר הדתי נקטו עמדה מתגוננת, הם ניסו להפריך את ההתקפות ולהסביר, שפניהם לקרב ולמשוך צעירים באמצעים חיצוניים- חדשים ופנימיים- ישנים, שאין בהם כל פסול מבחינה דתית. קטרוג הרבנים הלך ופחת בשנות ה- 20 כאשר תבררה להם מידת ההפרזה וההגזמה בטיעוניהם.

הפרוגרמה:

את ראשית צעדיו הרעיוניים צעד השומר הדתי בפולין בהדרכת צעירי המזרחי. הם התבקשו לעבד פרוגרמה צופית- דתית- ציונית למענו, שלפיה יגדל ויחנך את חניכיו "כדור עברי צעיר אמיץ בריא כרוחו", הנאמן לעמו ולארצו, משלב עבר עם ההווה, לוחם וכובש את מולדתו, חי עליה חיים נורמליים מעבודתו, בונה את ארץ ישראל ברוח התורה ומסורת האבות.

ולכן, בנוסח הכללי של "הפרוגרמה" טבועים גם רעיונות מ"המזרחי", היא נוסחה במסמך הקרוי "התקנון הרשמי" שהוגש לשלטונות האזוריים לצורך לגליזציה והתוכן שלו מנסה להוציא מלב השלטונות כל חשד של אי נאמנות פוליטית. ולכן הוגדרו מטרותיו החינוכיות- דתיות- של השומר הדתי ברוח כללית וניטרלית, ללא זיקה לציונות ולחלוציות. הפרוגרמה הציב ארבע מטרות לתנועת הנוער הדתי- לאומית:

1.      תחיית היהדות ברוח התורה ומוסרה הסוציאלי מכוח תחיית העם המשתחרר מכבלי בגולה, והמחיה את הארץ בביתו הלאומי בעבודתו החקלאית העצמית.

2.      ליכוד המחנה הדתי- חרדי ( גם הלא ציוני) כדי להגביר את  כוחה של התורה, ובמקביל, ליכוד הציבור הפועל- המזרחי במאבקו עם הציבור הפועלי חילוני בארץ, מבלי לוותר על שליחותו לשמש דבק מלכד במחנה הציוני (גם בין הלא דתיים) כדי להרחיב את הלאומיות היהודית הציונית הכוללת והעמקתה.

3.      אחריות התובעת השתתפות במאבק לדמותה הדתית של ארץ ישראל בעתיד ולהמשך קיומה של הפזורה היהודית בפולין, שהוא מחויב המציאות.

4.      מעשיות וקריאה לפעילות, שברבות הימים תיקרא "הגשמה עצמית".

בהגות זו יש ביקורת נגד התפיסה הבורגנית של המזרחי ונקיטת עמדה פועלית אקטיבית, לאור המוסר הסוציאלי של היהדות, המלכדת ומקרבת את קצות כלל ישראל, החל בחרדים וכלה בציונים החילוניים בגולה ובארץ.

פעולותיה של התנועה לפני השואה:

מרבית פעולותיה של התנועה התבטאו בועידות וכינוסים אותם ארגנה.

ועידת השומר הדתי בקראקוב (ניסן תרצ"א) באה למלא, חללים שהותירה הפרוגרמה והציבה שלושה יעדים של חלוציות דתית- לאומית:

1.      חובת עליה עד גיל 25.

2.      חובת יציאה לקיבוצי הכשרה לשנה לפחות.

3.      הצטרפות לקיבוץ קבוע בארץ, כחבר השומר הדתי לשעבר.

המטרות הכלליות של תחייה, ליכוד, אחריות ומעשיות שהודגשו בפרוגרמה, פינו את מקומן ליעד החלוצי והמעשי יותר.

ראשיתה של הכשרת הנוער ליעד החלוצי החלה בפעילות מכוונת בקן במושבה, המשיכה בהתארגנות " קיבוץ מכשירים" מקומי, כלומר קבוצת בוגרים לקראת קיבוץ הכשרה שומרי, שהצטרפותה לאותו קיבוץ הכשרה בגולה היא חובה, אולם לקיבוץ קבע בארץ- רשות. מלאכת ההתארגנות והיציאה הוטלה על משרד ההכשרה והעלייה שעל יד ההנהגה הראשית של השומר הדתי.

בועידת קראקוב התגבשו שני זרמים עיקריים: אחד בעל אופי פלורליסטי ומתון והשני בעל אופי סוציאליסטי.

וועידת השומר הדתי של פולין בוורשה באב תרצ"ב המשיכה את המחלוקות בין שני הזרמים שקמו בוועידת קראקוב, כאשר נוסף גורם חדש שמפריד ביניהם והוא- תחום הדבקות בתורה ועבודה. לזרם הפלורליסטי הייתה דבקות חזקה ומובנת מאליה ולזרם הסוציאליסטי- מותנית במציאות הקיימת, ניתנת לשיקול ולהכרעה בהתאם למציאות הנתונה. בוועדה הוחלט על פשרה חלקית שלא חלה על תחומים מרכזיים (כמו הקיבוצים)

ועידת השומר הדתי "לגליציה המערבית" בקראקוב (כח- כט בתשרי תרצ"ה) שימשה לחידוד הרעיון של זרם מרכזי אחד בתנועה ובכך הבליטה את הקרבה והמרחק בין שתי הקבוצות. הקירבה היתה במטרה המשותפת של שלילת הגולה ושל חתירה ל"חיי יהדות מלאים" בארץ, שמשמעותם נותרה מעורפלת לשני הזרמים. המרחק התבטא באמצעי הביצוע הנכון של קיבוץ סוציאליסטי מול התיישבות עובדת פלורליסטית.

ההחלטות הועידה מראות כי השומר הדתי מדגיש בחינוכו את הקיבוציות ומחייב את בוגריו לצאת לקיבוץ- עליה כי הוא הביטוי הנכון ביותר להגשמת רעיון תורה ועבודה.

בעקבות השפעות שונות

דרכי החינוך החדישות, ובעיקר אלה, שסיסמתן היתה " חינוך הנוער על ידי הנוער למען הנוער" חדרו גם לתנועה ומצאו את ביטוין החינוכי ב"מרכזיות הפרט" ברקמה החברתית שב "תנועת הנעורים".

הנוער הדתי לאומי שחי בתוך חברה חרדית, היה צריך להתמודד עם טענת בני סביבתם, שציונות אינה אלא חיקוי של הלאומיות החילונית האירופית, והתנועה היא כעין חותמת של כשרות דתית לציונות חילונית, ושותפה ל"דחיקת הקץ" ול "התרסה כלפי מעלה" לאחר שטענה זו לא הופרכה חד- משמעית, נאחזה תנועת הנוער בכך שחינוכה הלאומי הוא כעין המשך מודרני  של חובת מצוות יישוב הארץ, ובלבושו החדש אינו אלא " חובת הגשמה אישית" בקולקטיב שיתופי- עובד (מושבי או קיבוצי) לאור כך הודתה בגלוי שהיא תנועת נעורים (תרצ"ב- תרצ"ט) בהשאלה השייכת להתיישבות העובדת החילונית ביישוב, ולא מצאה בהם כל פסול כל עוד הם נוטעים אופטימיות לקראת מעשים גדולים. החינוך הלאומי גרר אחריו פעילות ענפה ומגוונת , שביטאה חיוניות תוססת, נשלחו חוזרים מטעם ההנהגה הראשית בקצב מוגבר והתפרסמו חוברות וקונטרסים ובהם "תוכניות חובה" ותוכניות רשות" נפרדות לשכבות בנושאים השקפתיים- דתיים לאומיים וסוציאליסטיים.

פעולותיה של התנועה תוך כדי מלחמת העולם השנייה:

     פעילויות שותפות של השומר הדתי:

קן השומר הדתי פיתח פעילות חינוכית- תרבותית ענפה : התנהלו בו שיעורים בעברית ובלימודי היהדות, אימוני ספורט, מחנאות, הוקמה ספריה עברית, הוצאו עיתוני קיר ונערכו הצגות והופעות פומביות ע"י חוג דרמה. כמו כן, השומר הדתי היה שותף פעיל באיסוף כספים לקרן הקיימת. החברים יצאו להכשרה ולמחנות קיץ.

ארגון:

השומר הדתי שאף והצליח להפעיל היררכיה בכל מישורי מוסדותיו וכן לארבעת מישרי המוסדות הייתה תשתית דמוקרטית של ג' רשויות: רשות מחוקקת בדמות ועידת אסיפה, רשות מבקרת- מועצה ורשות מבצעת- הנהגה, מזכירות. המוסדות  נבחרו בבחירות כלליות, יחסיות וחשאיות, ללא הבדל מין, אולם בהגבלת גיל ( משכבה ב' ומעלה) תשתית דמוקרטית זו הונחה ביסוד תנועת הנוער הדתית לאומית על מרכזיה הראשיים כמו השומר הדתי המאוחד (תרצ"ה) תחת ההנהלה הראשית בוורשה.

הפעילות הארגונית בכל מישוריה נשאה אופי מעשי ומטרתה המרכזית הייתה " דיבוק חברים מקסימלי בצוותא לאחווה"

התנועה נעצרה באמצע התפתחותה הארגונית: בעקבות קשיי המלחמה לא היו לה מספיק כוח לארגון כלל ארצי פולני בפרט ועולמי בכלל.  ומאמציה לארגון ארצי בראשות ההנהגה העליונה  (תרצ"א- תרצ"ד) ועולמי בראשות "מחלקת לנוער ולתרבות" ו"מזכירות עולמית לנוער", במסגרת תנועת תורה ועבודה (תרצ"ו-תרצ"ט)- עלו בתוהו.

קבוצת אברהם:

דוגמא לקבוצה שהוקמה על ידי חברי תנועת השומר הדתי.

קבוצת אברהם הייתה קבוצת הכשרה של הפועל המזרחי שהוקמה בשנת תרצ"ה-1935 על ידי ותיקי תנועות השומר-הדתי ובני-עקיבא בגליציה המזרחית שבפולין. היא נקראה כך לכבודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שהיה אז עדיין בחיים). הקבוצה החלה דרכה סמוך לכפר פינס, ובשנת 1943 הקימה את הקיבוץ כפר עציון.

אילו כוונות הונחו ביסוד הקבוצה ?

ראשית – רצון להמשך את מפעלו ההתישבותי של הפועל-המזרחי , שהתחיל מופיע אז ככח עולה בישוב, והידיעות על מפעלו עוררו תחושת עידוד ואחדות.

שנית – השמועות על חלוצי פולין וגליציה העוזבים את שורות הפועל המזרחי שגרמו להתעוררות לחנך חברים נאמנים לתנועה.

שלישית – רצון לראות את היהודי השלם, הנאמן לתורה ולמצווה ללא שיעור. שאיפה להגיע להעמקת ההכרה הדתית ולעקביות בשמירת המצוות.

הקבוצה הוקמה על גבעה סמוך למושב הדתי כפר פינס. מרבית חברי הקבוצה היו בעלי רקע חסידי ועלו מפולין בימי השלטון הנאצי בגרמניה . רבים מהם העפילו באניות מעפילים, בעוד בני-משפחותיהם הושמדו.

הקבוצה ישבה במקום כשבע שנים וחבריה הכשירו עצמם לחיי עבודת כפיים, בעיקר בחקלאות, ולחיי שיתוף קיבוציים. בחלק גדול משנות קיומה סבלה הקבוצה מחוסר עבודה, ונאלצה לשלוח "פלוגות עבודה" למקומות מרוחקים כמו גבעת עדה, חדרה, מזכרת בתיה ונתניה, וחבריה היו שותפים למאבק על העבודה העברית. למרות המשברים והקושי הכלכלי הצליחה הקבוצה להתחזק וכללה בתש"ג-1943 כמאה נפשות.

חלק מאנשי קבוצת אברהם היו חברי "ההגנה" ועברו אימונים צבאיים, ואף השתתפו בהדיפת ההתקפה על גבעת עדה בי"ב בתמוז תרצ"ח - 11 ביולי 1938.

"הקרן הקיימת" החליטה להקים בכפר עציון יישוב קיבוצי, מתוך הנחה שרק חברה המבוססת על שיתוף, תוכל לקשיים הרבים שמעמידה התיישבות בהר, ומתוך הנחה שהמוסדות הלאומיים יכולים לעזור ליישוב כזה יותר מאשר להתיישבות פרטית. ומכיוון שהיה חשש כי הקשיים הגדולים שמערים ההר על מתיישביו ירתיעו אפילו קבוצות חלוציות, סברו כי למתיישבים דתיים יסייע הרגש הדתי של חידוש חיים באזור שבין ירושלים לחברון, שאליו כוונו הגעגועים הדתיים במשך כל הדורות. ההצעה גרמה לוויכוחים והתלבטויות רבות. לבסוף, התקבלה ההצעה ברוב של שני שלישים והמתנגדים קיבלו עליהם את מרות הקבוצה. בכ"ה ניסן תש"ג (30 באפריל 1943) עלתה קבוצה ראשונה של 12 מחברי הקבוצה לגוש עציון והחלו בהקמת הקיבוץ כפר עציון. שנה אחר כך, בכ"ח ניסן תש"ד (21 באפריל 1944) הועברו לשם גם הנשים והילדים, והגבעה התרוקנה.